בחירתו לרמטכ"ל וביטול המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-
5 בספטמבר 2010 אישרה
ממשלת ישראל את המלצת
שר הביטחון,
אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.
למינוי התנגד השר
מיכאל איתן[31], עקב
חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי
קלמן ליבסקינד, אך
הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל.
התנועה הירוקה עתרה ל
בג"ץ[32] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי"
[33]. ב-
18 בינואר 2011 החליט
מבקר המדינה,
מיכה לינדנשטראוס, לזמן אליו את גלנט לבירור במשרדו בעקבות ממצאים חדשים בפרשה. למחרת דחה בג"ץ בקשה ל
צו ביניים שיעכב את כניסתו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עד להכרעה בעתירה נגד מינויו.
ביתו של גלנט והשטח מסביב לבית במושב עמיקם.
ב-
27 בינואר 2011 פרסם מבקר המדינה את תמצית ממצאי בדיקתו
[34], לפיהם
פלש גלנט לשטח ציבורי, אף על פי שהובהר לו שעליו לפנות את השטח הוא לא פינה את השטח במשך ארבע שנים. המבקר קבע שגלנט "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". בנוסף, קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.
ב-
1 בפברואר 2011 הגיש
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חוות דעת לפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות לגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך"
[35]. בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי
[36].
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה אישרה בדצמבר 2012
תשריט מתוקן של נחלת גלנט בעמיקם, שבו נגרע מהנחלה שטח של 350 מ"ר ששימש ככביש גישה לנחלה
[37].