Если бы ты хотел разобраться, то сам бы почитал материалы дела. По волосам : держи :
א. השערות שנמצאו:
נלקטו 21 שערות כהות וארוכות: 15 בכף ידה השמאלית של המנוחה ( סימון גרנט- B2 1-15), 1 בכף ידה הימנית (A2), 4 על דלת התא בצידה הפנימי (A1 2-5) ואחת על קיר התא מצידו המזרחי (B1) (ראה נ/250, עמ' 1-2; וכן טבלת סיכום בדיקת שערות המצורפת לת/677).
ב. ממצאי בדיקת ה.ד.נ.א:
מתוך 21 השערות, ב- 13 שערות נמצא שורש המתאים לעריכת בדיקת ד.נ.א גרעיני. הבדיקה נערכה ע"י ד"ר מיה פרוינד וממנה עולה כי כל אותן שערות מהן הופק פרופיל ד.נ.א, תאמו לפרופיל המנוחה (ת/695, עמ' 23).
ג. ממצאי בדיקת גרנט:
כל השערות נבדקו ע"י גרנט בבדיקה מורפולוגית- חזותית, בה נבחנו במיקרוסקופ השערות למול שערות ביקורת שנלקחו מהמנוחה.
לגבי 4 שערות (A1-5, B1, A2, B2-12) נמצאו מאפיינים דומים לשיער המנוחה.
לגבי שערה B2-11, לא נקבע ממצא חד משמעי, נמצאה התאמה חלקית.
לגבי 3 שערות (B2-12, B2-13, B2-14) קבעה גרנט כי אינן מתאימות לשיער המנוחה (עמוד 1542 לפרוטוקול; וכן עמ' 9-6 לנ/250).
ד. ממצאי הבדיקה המיטוכונדריאלית (ת/676):
כל השערות מהן לא ניתן היה להפיק פרופיל ד.נ.א (8 במספר), נשלחו לאחר בדיקת גרנט לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב (סימון השערות- A1-5, B1, A2, B2-11, B2-12, B2-13, B2-14 , B2-15 – ראה עמ' 9, סעיף 20, לת/250).
חוות הדעת נערכה ע"י המומחית טרי מלטון ביום 25.02.08, אשר קבעה לגבי כל השערות כי אין לשלול את המנוחה כתורמת (או מי מבני משפחתה מצד האם).
משמע, אותן שלוש השערות לגביהן קבעה גרנט, כי אינן מתאימות לשיער המנוחה (B2-12, B2-13, B2-14), נמצאו כאלה שלא ניתן לשלול את היותן של המנוחה, כפי הבדיקה המיטוכונדריאלית.
ה. אימוץ ממצאי הבדיקה המיטוכונדריאלית:
קביעתי היא, כי הן מהבחינה האובייקטיבית והן מהבחינה הסובייקטיבית, יש ליתן עדיפות לבדיקה המיטוכונדריאלית על פני בדיקתה של גרנט.
אובייקטיבית – נראה כי במדרג האמינות של בדיקות השוואת שערות, הבדיקה המיטוכונדריאלית ממוקמת לאחר בדיקת ד.נ.א גרעיני, אולם קודמת לבדיקה המורפולוגית.
בבדיקה מורפולוגית, בוחן הבודק במיקרוסקופ את השערות העומדות לבחינה ומשווה שערות אלו למספר שערות ביקורת אשר נלקחו מהתורם. מדובר בבחינה בעין אשר נעשית ע"י המומחה עצמו.
לעומת זאת בדיקה מיטוכונדריאלית הינה בדיקה מדעית - בעוד שד.נ.א גרעיני מורכב משני הורים, הד.נ.א המיטוכונדריאלי נמצא ביחידות שמחוץ לגרעין ומועבר מהאם לכל ילדיה, לפיכך בדיקה זו אינה מבחינה בין קרובי משפחה מאותה שושלת מצד האם אולם יחד עם חיסרון זה מדובר בבדיקה מדעית ומדוייקת.
כשנשאלה המומחית גרנט אודות מדרג זה, הזכירה את נחיתות הבדיקה המיטוכונדריאלית שעה שנבדקים שני ילדים מאותה משפחה, עם זאת הודתה כי גם במגבלה זו, הבדיקה המיטוכונדריאלית אובייקטיבית ומדעית יותר (ראה עדותה בעמ' 1532 לפרוטוקול).
גרנט עצמה העידה, כי בבדיקתה תיתכנה טעויות לעומת בדיקת ד.נ.א מדעית וכי בדיקה מורפולוגית לעולם לא נותנת זיהוי וודאי. כן הזכירה מחקר שנערך ע"י ה- F.B.I אשר מצא בבדיקת ד.נ.א 9 טעויות מתוך 80 מקרים בהם נערכה בדיקה מורפולוגית (ראה עמוד 1528 לפרוטוקול).
המאשימה אף הגישה את חוות דעתה המקצועית של גרנט מתיק פ"ח 9002/08 מחוזי י-ם (ת/751). בחוות דעת זו לא מצאה גרנט התאמה בין שערה שנמצאה על גופת המנוחה לבין שערת הביקורת של הנאשם, עם זאת גרנט אישרה בעדותה כי הבדיקה המיטוכונדריאלית מצאה התאמה לנאשם וגם זרעו נמצא בגופת המנוחה (ע' 1533 לפרוטוקול).
גרנט הרחיבה אודות מאפייני בדיקתה, ציינה כי גם אם תמצא דמיון בין השערה הנבדקת לבין שערת הביקורת עדיין איננה יכולה לשלול כי מדובר בשערות של אנשים שונים בעלי מאפיינים דומים (לא לחינם, בדיקה מורפולוגית איננה יכולה להערך בשיערות שיבה), כן הכירה בעובדה כי במקרה והשערה הנבדקת שונה משערות הביקורת, אין לשלול כי השערה תתאים לשערת ביקורת אחרת מאותו הראש.
לסיכום נשאלה:
"למעשה תוצאתך, היא לא חד משמעית, לא לחיוב ולא לשלילה כמעט לעולם"
והשיבה:
"נכון"
(עמ' 1529-1530 לפרוטוקול).
לאור חולשתה של הבדיקה, מורכבותה ומשקלה הנמוך, הלכה למעשה, ונוכח התפתחות בדיקות הד.נ.א המדעיות, הוחלט במז"פ להפסיק ולערוך בדיקות מורפולוגיות, ומעבדת הסיבים בה עבדה גרנט נסגרה.
גרנט העידה כי בישראל, כמו במעבדות נוספות בעולם, הוחלט לוותר על הבדיקה המורפולוגית ולבצע בדיקות ד.נ.א גרעיני או המיטוכונדריאלי כפי הניתן (עמ' 1531, 1524 - 1525 לפרוטוקול).
אף סובייקטיבית – בחוות הדעת שהונחה בפנינו מספר כשלים:
גרנט אישרה, כי בניגוד לנהלי המז"פ לפיהם בדיקות השוואתיות תיעשנה ע"י שני מומחים, במקרה זה עבדה לבדה. עוד עולה, כי חוות דעתה לא קיבלה אישור מראש המעבדה המכהן כנדרש (עמוד 1531 לפרוטוקול).
עוד אישרה כי בחוות דעתה נעדר תיאור השערות נשוא הבדיקה ושערות הביקורת. מעיון בחוות הדעת לא ניתן ללמוד על הדמיון בין שיער המנוחה לבין השיער שנמצא בידה.
גרנט אישרה, כי השערות שנמצאו ביד המנוחה ואף שערות הביקורת הינן ארוכות, בצבע חום כהה. בעניין זה הוסיפה:
"את צודקת, זה נכון. אנחנו לא היינו רגילים לרשום בפרטי פרטים בחוות הדעת אלא רק לרשום את התוצאה הסופית. זה חומר למחשבה" (עמ' 1542 לפרוטוקול, ש' 16).
גרנט הסכימה עם ב"כ המאשימה, כי בודק מקצועי צריך לקחת בחשבון מסקנתו את נתוני המקרה והזירה, עם זאת כשנשאלה האם ביקשה לקבל את תמונות השערות שנמצאו בתא, לראות היכן נמצאו, באיזו סמיכות וריכוז, ענתה:
"לא, לא היה צורך" (עמ' 1544 לפרוטוקול, ש' 5).
הוסיפה, כי "זה לא רלוונטי" לראות האם השערות שבדקה נמצאו כחלק מקצוות שיער שנתלשה יחד או פזורות במרחק מטרים האחת מרעותה (שם, ש' 11).
לסיכום נשאלה:
"ש: כל השערות שאת בדקת, כולל אלה שחשבת שלא מתאימות, הד.נ.א המיטוכנדריאלי שבדקת תואם את של המנוחה. האם צירוף כל הנתונים מוביל למסקנה שאולי טעית? אולי אי ההתאמה שמצאת לא שוללת שמדובר בשערות המנוחה?
ת:.. ברגע שאני רואה הבדל בין שערה מהזירה לשערה של הקורבן אני לא יכולה להגיד שיש מאפיינים דומים. אבל הפרשנות של זה יכולה להיות שבמדגם שאני לקחתי לא מצאתי התאמה אבל יכול להיות שערות שלה שכן יתאימו.
..
יש מספר שערות שונות לאותו אדם, לא כל השערות זהות ואני במדגם שלי לא מצאתי את זה" (ע' 1545-1546 לפרוטוקול).
גם לשיטתה של גרנט, קביעתה כי שלוש השערות אינן מתאימות למנוחה, פירושה כי אינן מתאימות למדגם השערות שברשותה, אולם אין לשלול כי אכן הן שייכות למנוחה וכי קביעתה הייתה שונה לו היתה מקבלת מדגם אחר משערות המנוחה.
עוד עולה, כי גרנט הפסיקה את בדיקת השערות ברגע בו מצאה מאפיין מסוים שאינו תואם לשערות הביקורת, בכך חרגה מההנחיה לפיה קיימת חובה לבחון את כל המאפיינים של השערה ולקחתם בחשבון טרם קביעת התאמה שלילית. כן חרגה מההנחיה, לפיה יש לרשום את רשימת תכונות כל שערה ושערה בנפרד (ראה עמ' 1547, 1579 שורות 6-5; וכן ת/753 – מאמר המלומד גאודט בעמ' 1007).
אין מנוס מהמסקנה כי בחוות הדעת נפלו מספר טעויות.
כך למשל קבעה גרנט, כי שערה A1-5 מתאימה לשערות הביקורת A3, B3, J3. בד בבד קבעה כי שערה B1 מתאימה לשערת הביקורת B3 אך לא מתאימה לשערת הביקורת A3, מהבחינה הלוגית, קביעה שכזו איננה יכולה לעמוד.
בנדון זה הודתה:
"נכון. זה לא הגיוני, יכול להיות שנפלה כאן טעות של A3" (ע' 1549 לפרוטוקול, ש' 1).
נראה כי קיימת סתירה נוספת בקביעותיה של גרנט –
לגבי שערהB2-14 קבעה, כי אין התאמה למדגם שערות המנוחה, מאידך במסמך אחר בתיק העבודה (ת/757) קבעה כי השערה B2-15 מתאימה לשיער המנוחה וכי ייתכן ומדובר בחלק שנשבר מהשערה B2-14. הכיצד ניתן לקבוע, כי יש התאמה לשיער המנוחה ובד בבד לקבוע כי מדובר בשערה קטועה משיערה אשר איננה מתאימה לשיער המנוחה?
בעניין זה ענתה:
"ת: כנראה שהם לא אותה שערה. כשאני ראיתי אותן ביחד, אני זוכרת אותן, חשבתי שאולי הן יכולות להיות. אחר כך כשבדקתי וראיתי שאחד מתאים והשני לא.
ש: במה הוא לא מתאים? ..
ת: אני לא יודעת" (עמ' 1552 לפרוטוקול, ש' 15).
כלומר, המומחית לא תיעדה כנדרש את מאפייני השערות, לפיכך נאלצה להסתמך על זכרונה בעניין מראה השערות, כאן אזכיר כי עדותה בפנינו, כשנתיים לאחר כתיבת חוות דעתה.
נראה כי לא בכדי הוחלט במז"פ להפסיק ולערוך בדיקות מורפולוגיות מעין זו. מדובר בבדיקה אשר יכולתה ליתן ממצאים מדעיים, עליהם ניתן להישען בבטחה, נמוכה.
ממצאי חוות דעתה של גרנט, לעניין שלוש השערות אשר נמצאו ביד המנוחה ואינן תואמות לשערה, אינם יכולים לטעת ספק.
גם אם נצא מתוך נקודת הנחה כי שלוש השערות אינן שייכות למנוחה, אין בכך עדיין כדי להוות ממצא ראייתי שיש בו משום תרומה לכאן או לכאן.
אין בכך להעיד כי הרצח בוצע ע"י פלוני, אלמוני או הנאשם.
כפי שהוסבר ואין חולק, האפשרות כי שערות אנשים אחרים שאינם מעורבים תימצאנה על הגופה או במקומות שונים בזירה, הגיונית ושכיחה.
אין בכך כדי תרומה ראייתית גם לנאשם עצמו.
אם לא די בכך הרי שהמסקנה, כי שלוש שערות אלה מקורן בשיער המנוחה, הגיונית ממסקנתה של גרנט.
שלוש שערות אלו נמצאו בכף ידה של המנוחה במצורף ל- 12 שערות נוספות הדומות חזותית זו לזו. מבין 12 שערות אלו, 10 נמצאו כמתאימות לבדיקת ד.נ.א גרעיני, ממנה עולה כי מדובר בשיער המנוחה (בשכיחות של אחד ליותר ממיליארד).
יתר השערות נשלחו לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי בארה"ב, תוצאות הבדיקה כי לא ניתן לשלול שהמנוחה (או מי מבני משפחתה מצד האם) היא תורמת השערות (ודוק, מדובר בבדיקה אשר מטבעה יכולה לשלול ממצאים אולם לא ליתן קביעה פוזיטיבית).
ממכלול האמור ומקביעות שאר הבדיקות (לרבות בדיקת גרנט) לעניין יתר השערות הכהות והארוכות אשר נמצאו בתא, שערות אשר תאמו לשיער המנוחה, נראה כי המסקנה ההגיונית היא כי גם שלוש שערות אלה אכן שייכות למנוחה.
לסיכום העניין אציין, כי הסנגור הסתמך על פרוטוקול ועדת חוקה (נ/253), לביסוס הטענה כי הבדיקה המיטוכונדריאלית לוקה בחסר. יצויין, כי מסמך זה אינו קביל להוכחת אמיתות התוכן כפי שקבענו מפורשות (ראה ע' 1523 לפרוטוקול). זאת ועוד, לא ברורה מומחיותם של הדוברים בוועדה זו והשלכת מסקנותיהם על המקרה שבפנינו, כאמור מהבחינה הסובייקטיבית, במקרה דנן, בבדיקת גרנט, נפלו פגמים המחזקים את עוצמת הבדיקה המיטוכונדריאלית.
(2) העדר טביעות אצבעותיו של הנאשם בזירה:
כפי עדותו של יורם אזולאי, אחר שהזירה כולה לרבות שירותי הבנים נסרקה, הוטבעו מאות אנשים בטביעת אצבע, ביניהם כל הנחקרים בתיק, חשודים, תלמידים ועובדי בית ספר בעלי נגישות לזירה (ראה נ/94; וכן עמ' 160, 797 לפרוטוקול).
בפועל, חלק מהדגימות נמצאו כבלתי ניתנות להשוואה, ומאלו המתאימות לעריכת השוואה, לא נמצאה אף לא טביעת אצבע אחת הזהה לזו של הנאשם (נ/326).
יצוין כי גם בשירותי הבנים, אשר אין חולק כי הנאשם ביקר בהם ביום הרצח, לא נמצאה טביעת אצבע הזהה לזו של הנאשם ואין בכך כל תימה, טביעות אצבעות אינן מוטבעות בהכרח.
כפי שנקבע לא אחת, כוחה של ראייה פורנזית הוא בהימצאה ולא בהעדרה. גם לעניין משקלן הראייתי של טביעות אצבע נקבע:
"אין בהעדרן של טביעות אצבעות הניתנות לזיהוי כדי להוכיח, שהחשוד לא שהה במקום שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו; והכלל הוא, שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן" (ע"פ 5724/95 אבו-דחל נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2) 567 , 571 (1996)).
בשונה מהימצאותן של טביעות אצבעו של הנאשם, טביעות המעידות על הימצאותו בזירת הרצח חרף גרסתו, אי הימצאותן של טביעות אצבע כאמור, יכול לנבוע ממספר רב של סיבות: החל מלבישת כסות על ידיו, כלה בתנאי הסביבה, מצבו הבריאותי ותנאים פיזיולוגים שונים (ראה הסבר ראש השלוחה הצפונית במעבדה הניידת- רפ"ק ינאי עוזיאל, ע' 359 לפרוטוקול).
בעניין זה אזכיר, כי הנאשם במהלך שיחת חולין עם המדובב ציין, כי אינו נוהג לעבוד עם כפפות אולם מחזיק כמה בארגז כליו (ת/401, מ.ט 165/06 (5), עמ' 163, 164).
כן אין להוציא מכלל אפשרות כי הנאשם דאג למחיקת טביעות האצבעות, עובדה המתחזקת נוכח צפייה בשחזור, עת הנאשם אשר קופץ מעבר לדלת התא, מנקה עם חולצתו את חלקה העליון של הדלת בה נגע (ראה ת/26, 19:48:20).
וכן דבריו למדובב "...את כל הראיות ניקיתי" (ת/401 א', מ.ט. 165/06 (26), עמ' 2
.
כאן נטען, כי ניקוי הדלת אינו מעיד על אותנטיות אלא על רצון לריצוי החוקרים, שכן כפי הדגמת הנאשם בשחזור (בעת הקפיצה מהתא), הנאשם כלל לא נוגע בסף הדלת, אם כן מה מצא לנקות סף זה.
ואולם כשמדגים הנאשם את יציאתו מהתא, הוא מציין מפורשות "זה לא מדוייק" (ת/26, 43:32-44:25), אם לא די בכך הרי שבעת ההדגמה נוגע הנאשם קלות בשפת הדלת.
ייתכן כי לא לחינם, קבע הנאשם מספר פעמים בביטחון, כי טביעות אצבעותיו לא תימצאנה בזירה (ראה למשל: ת/400, מ.ט 163/06 (1), עמ' 82, שם אומר הנאשם למדובב: "אבל אני בטוח שבשירותי נשים אין טביעות אצבעות שלי"; כן ראה ת/401, מ.ט 165/06 (9), קובץ 1, עמ' 24; עם זאת בחקירתו מיום 13.12.06, כשהחוקר מציין בפני הנאשם כי יש נגדו עוד דבר, שואל הנאשם מיוזמתו האם מדובר בטביעות אצבע (ת/480, עמ' 14).
אמירות אלה של הנאשם יכולות להתיישב עם מציאות, שבה הוא דאג לטשטוש טביעות אצבעותיו אולם לא היה בטוח כי "עבודתו" הושלמה כהלכה.
אכן, איני יכול לקבוע מסמרות בנדון אולם כאמור, אין בממצאי טביעות האצבע הרבות שנמצאו בתא, כאשר אף לא אחת מהן שייכת לנאשם, כדי לסייע בהוכחת אשמתו או חפותו של הנאשם. ממצאים אלה מהווים ראיה ניטרלית, שאין בה כדי לכרסם ביתר הראיות.
העובדה, כי טביעות אצבעותיו של הנאשם לא נמצאו בזירה, אין בה בכדי לגרוע מהממצאים האחרים.