• Zero tolerance mode in effect!

Тренировки "воздушных маршалов"

Скажем прямо , принять в проходе самолёта киба дачи ( раз уж затронули) бу проблематично, учитывая ширину. Опять же она не устойчива в плоскости тангажа ( толи дело дзенкуцу дачи :wait: ;)) , а больше устойчива к крену :rolleyes:
 
Скажем прямо , принять в проходе самолёта киба дачи ( раз уж затронули) бу проблематично, учитывая ширину. Опять же она не устойчива в плоскости тангажа ( толи дело дзенкуцу дачи :wait: ;)) , а больше устойчива к крену :rolleyes:
Мне представляется логичным становиться не в проходе, а на сидения. Так и стрелять удобнее сверху вниз, и стойка шире. Правда, скорее всего, при этом будут оттоптаны части тушек пассажиров, но это меньшее зло в подобной ситуации. А, да, как раз киба-дачи и выйдет.
 
Извините, что встреваю не в свои дела... а что такое маршал в данном контексте? מאבטח?
 
Мне представляется логичным становиться не в проходе, а на сидения. Так и стрелять удобнее сверху вниз, и стойка шире. Правда, скорее всего, при этом будут оттоптаны части тушек пассажиров, но это меньшее зло в подобной ситуации. А, да, как раз киба-дачи и выйдет.
Месье в самолёте когда нибудь был?
 
...Широкая стойка призвана помочь удерживать равновесие, рукой можно схватиться за верхнюю багажную полку....
Из положения "кибо дачи" дотянуться рукой до верхней багажной полки оч-ч-чень не просто. Разве что баскетболисту.
 
Продолжая тему - нашлось одно описание попытки угона рейса MH370 в 1970.

"Bar-Lev told Kol, the air marshal, to hold on tight. He was going to throw the plane into a dive. The negative g-force, akin to the feeling one gets on the downhill section of a roller coaster ride, would accomplish two things: it would lower the plane’s altitude, reducing the pressure difference between the inside and outside of the plane, which would make a bullet hole or a grenade explosion less dangerous; and it would throw the hijackers off their feet. The passengers, he said, were all belted in and would be fine.

Bar-Lev lifted the nose of the aircraft, dipped one of the wings, and then tilted the nose down to earth. The plane began to plummet, dropping 10,000 feet in a minute. When he pulled out of the dive, Kol charged through the door and killed Argüello."

Нет информации, чем именно был вооружен офицер безопасности, Береттой-70 или чем-то еще?
 
Продолжая тему - нашлось одно описание попытки угона рейса MH370 в 1970.

"Bar-Lev told Kol, the air marshal, to hold on tight. He was going to throw the plane into a dive. The negative g-force, akin to the feeling one gets on the downhill section of a roller coaster ride, would accomplish two things: it would lower the plane’s altitude, reducing the pressure difference between the inside and outside of the plane, which would make a bullet hole or a grenade explosion less dangerous; and it would throw the hijackers off their feet. The passengers, he said, were all belted in and would be fine.

Bar-Lev lifted the nose of the aircraft, dipped one of the wings, and then tilted the nose down to earth. The plane began to plummet, dropping 10,000 feet in a minute. When he pulled out of the dive, Kol charged through the door and killed Argüello."

Нет информации, чем именно был вооружен офицер безопасности, Береттой-70 или чем-то еще?
MH370 это ЕМНИП пропавший малазийский Боинг.
 
24993347_10155816397340340_1437468352768256607_n.jpg


вот Дейв Бекерман с отставленной рукой. зачем?
на таком уровне можно только за спинки кресел цепляться. но никак не за багажную полку. ну, или пригнуть пассажира, чтобы не вскочил перед стволом
בחודש דצמבר 1976 נפטר דייב בקרמן, איש מדהים שיצא לי לעבוד מולו בעת שרותי בצה"ל. הוקסמתי ע"י אישיותו המיוחדת ואני אסיר תודה לו, כי בזכותו הכרתי את אישתי.
בליל 23 ליולי 1968 פרצו מחבלים חמושים לתא הטייס של מטוס אל על בטיסה 426 מרומא לתל אביב. חרף ניסיונות התנגדות של צוות האוויר, המחבלים השתלטו על המטוס והנחיתו אותו באלג'יר. הצוות שוחרר לאחר כחודש ימים תמורת שחרור 24 מחבלים. זו היתה חטיפה ראשונה של מטוס ישראלי. מערכת הביטחון נתפסה לא מוכנה ובעקבות כך הוקמה במהירות "יחידת האבטחה של התעופה האזרחית" שהופעלה על ידי שרות הביטחון הכללי. כדי לאמן את המאבטחים הוזעק וגויס לשב"כ דייב בקרמן המכונה ע"י אנשי המקצוע "השולף מטקסס" שהפך לאגדה עוד בחייו.
דייב נולד בפילדלפיה, ארה"ב 28 ליולי 1912, להוריו דורה ולואיס זיכרם לברכה שהגרו לשם מרוסיה. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1930 קבע מושבו בקליפורניה, שם עסק במכירת פרחים. בשנת 1937 עבר לטקסס ועסק בניהול מועדוני לילה ובהשכרת תיבות נגינה. בשנת 1940 התגייס לצבא ארה"ב, למארינס ומאוחר יותר למודיעין קרבי. עמד להשתחרר מהצבא כאשר שמע על המתקפה ב"פרל הרבור", חזר לצבא והשתתף במלחמה נגד גרמניה הנאצית. היה בין חיילי צבא ארה"ב הראשונים שנכנסו למחנה "דכאו". סיים שירותו הצבאי בצבא ארה"ב בדרגת סרן. בשנת 1946 שהה בפלורידה וניהל מלון של אביו במקביל למד באוניברסיטה מינהל עסקים.
הידיעות על הקרבות בישראל ב 1948 והזוועות שראה במחנה ריכוז דכאו היו הטריגר לעלייתו ארצה במסגרת מח"ל (מתנדבי חו"ל), כדי להלחם במלחמת השחרור של המדינה שאך זה קמה. עם עלייתו, הצטרף ללוחמי חטיבה 7, עסק בעיקר בנושאי מודיעין והיה מהאבות המייסדים של שירות פיענוח תצלומי אוויר בצה"ל ונחשב לבר סמכא בתחום.
במהלך המלחמה, התוודע לרמטכ"ל חיים לסקוב, אשר התרשם ממנו מאוד. בשנת 1950, לאחר תום המלחמה ונישואיו לאסתר, נסע לדנבר, ארה"ב ולמד את תחום קרב מגע והלוחמה הזעירה. לאחר סיום לימודיו חזר ארצה והצטרף לענף אמצעי לחימה במטכ"ל. בשנת 1952 הצטרף לסגל נבחרת ישראל בקליעה ובהכנות לתחרויות הלסינקי, בירי באקדח חופשי. בשנת 1953 השתחרר מהצבא בדרגת רס"ן, ועבר לעסקים פרטיים כשבמקביל החל לאמן את אנשי יחידת הליווי של רה"מ ועשה זאת משך שנים. כאמור לעיל, בשנת 1968 לאחר חטיפת מטוס "אל על" לאלג'יר נקרא דייב להצטרף לשירות הביטחון הכללי לשמש כמדריך ירי וכמאמן של יחידת אבטחת המטוסים שהוקמה בעקבות החטיפה. דייב פיתח את שיטת הירי האינסטינקטיבי ואף פירסם על כך ספר יחד עם סא"ל אלכס אלירז.
ההתחלה היתה צנועה למדי. הקורס נמשך רק שבועיים במטרה להכשיר במהירות את המאבטחים ולהציב אותם למטוסים. אימוני הירי נערכו במטווח שלא התאים כל כך ליעודו החדש, אבל כושר האילתור של דייב הפך את האימון קרוב למציאות. הייתה גם מגבלה נוספת: עקב בעיות בטיחות ותקנות ארגון חברות התעופה הבינלאומי, שאסרו לשאת נשק במטוס, לא הורשו המאבטחים לעלות למטוס עם כלי נשק. עקב כך, ה"נשק" העיקרי של מאבטח באותם ימי בראשית היו אלת גומי קטנה, תרסיס גז מדמיע ומטפחת מלאה חול התחובה באלגנטיות בכיס הז'קט של המאבטח. "בקרמן לימד אותנו טריק שנשמע פשוט, אבל מציל חיים: בכיס הז'קט שלבשנו תמיד היתה מבצבצת מטפחת. הוא אמר לנו למלא אותה בחול, וכשהחוטף או המחבל עומד מולנו, פשוט לשלוף את המטפחת ולהעיף את החול לתוך העיניים של החוטף. נשמע מצחיק, אבל עובד ומציל חיים". ב 26 לדצמבר 1968 תקפו שני מחבלים, מחמוד מוחמד ומאהר סולימן מאירגון החזית העממית מטוס בואינג 707 של אל על בשדה התעופה של אתונה. המטוס היה בדרכו מלוד לניו יורק דרך אתונה והיו בו 37 נוסעים ו-10 אנשי צוות. מהיריות שפגעו במטוס נהרג נוסע ודיילת נפצעה. המחבלים נעצרו ע"י משטרת אתונה. תקרית זו גרמה ל"מרד" המאבטחים ובעקבות כך הם צויידו באקדחי ברטה 0.22.
דייב, נהג להעמיד את חניכיו במבחן השוד במנהטן. "נניח", שאל בקרמן כל אחד מפרחי האבטחה, שטעם קצת ירי מבצעי וקרב מגע, "שאתה מטייל בסנטראל פארק בניו יורק, ופתאום אתה מרגיש משהו חד בצלעות וכושי ענק צועק לך באוזן, 'תן לי את הארנק!' - מה אתה עושה?" "מרפק לצלעות", השיב אחד מהם. "ברך למפשעה", הציע שני. שלישי ורביעי התעלו בהמצאת נגיחות וגלגולים, וכך הלאה, עד שבקרמן התכעס וסיפק את פתרון בית-הספר: "אידיוט, תן לו את הארנק! שווה לך למות בגלל כמה דולרים עלובים?"
בשנת 1972 הקים דייב דור חדש של מדריכים והכין תשתית מוצקה להמשך ההדרכה לפי רוחו ואמונתו.. בדצמבר 1975 הוא עבר התקף לב ראשון. כעבור כמה חודשים - התקף שני. ההתקף השלישי והקטלני אירע בדצמבר 1976. זה היה יום שישי. הוא סיים לאמן חניכים במטווח, חזר למשרדים והתמוטט".
לזכרו של האיש שהחודש מלאו 41 שנים למותו הנה קטע מתוך "מספרים על דייב בקרמן":
דייב, אנחנו יודעים שהיית צוחק וכועס לו קראת שורות אלה
(What The Hell This Bullshit For ?)
אך מעטים בעולמנו אנשים כמוך. לכן החלטנו, כי התופעה ושמה "דייב" תזכר ע"י רבים ולא רק ע"י מעטים שהכירוך.
ישבנו כולם ודיברנו עליך. הוקרן סרט אילם שצולם ללא ידיעתך, אבל הסרט דיבר. כשהשתופפת בריכוז, אצל מישהו באולם התפרץ קולך : "תן לו שניים", וכשנראית מאוכזב עם הידיים על המותניים, מישהו פלט בהיגוי אמריקאי המיוחד שלך: "מי לעזאזל גילה לך עלינו ?" כשהיית כבר בגיל בו אנשים בדרך כלל מדברים על מנוחה ופנסיה, לקחת על כתפיך משימה כבדת משקל; זה היה לאחר חטיפת מטוס אל על לאלג'יר ב- 1968 כשהכרזת בביטחון: "Never Again" ומיד שנסת מותניך על מנת ליצור יש מאין. מנסיונך ידעת שהזמן קצר והמלאכה מרובה. אין זמן לדיבורים. "נאום הפתיחה" שלך בקורס חדש התחיל במילים: "Boys Let's Go To Work" וכשאמרת "עבודה" התכוונת למשהו שפשוט עוד לא הכרנו כמותו. מידי בוקר היית מתייצב שזוף ומלא מרץ במכנסיים קצרים, מבצע עימנו במשך יום ארוך (שאף פעם לא הושפע משרב או ברד) תרגולים מפרכים, כשיום העבודה שלך מסתיים תמיד עמוק לתוך החשכה. אנחנו היינו סחוטים אבל פשוט התביישנו להגיד משהו, הרי גילך היה כפול ויותר משלנו. היית חסיד הדוגמה האישית. לא קנית את המנהיגות וההערצה בדיבורים. היית מבצע. וכשניגשנו איתך לראות את התוצאות על מטרת הדמות, פשוט "לקחנו מרחק"...
שנאת שחצנות. כולנו זוכרים את הקיבוצניק מלא הבטחון, אשר סיפר לך שמקום עבודתו במיץ. בהזדמנות הראשונה אמרת לו: "תגיד למיץ לא לדאוג, אתה חוזר אליו בקרוב". פחדנו ממך בקורס פחד מוות. המתח היה עצום. שעות המנוחה נוצלו לשקלול הערותיך והסיכויים לגמור את הקורס. התוצאה תמיד נראתה פסימית. לא היה אחד שהצליח להתחמק מלשונך. "לכבדים" שבינינו, הסברת: "מקום אתה דורך לא צומח דשא, אתה מסוכן". לקטנים: "It's Not For You". וכשהוצאת את אויר השחצנות מראותינו, הכנסת בנו ציונות. ולא במילים מפוצצות, אלא בעברית/אנגלית מדוברת, בה הסברת שכדור לא מדויק יפגע בגברת ברקוביץ, ומזה אתה פוחד יותר מכל. על פי רצינותך התמידית, בה הדבקת את כולנו, היתה לנו הרגשה שאפילו כשקפצת בחבל בחימום הבוקר, הגברת הנ"ל עמדה מול עיניך. היה לך חוש הומור מיוחד. אמרת דברים ברצינות כה רבה, שאף פעם לא ידענו אם התכוונת בכלל להצחיק. כמו אותה פעם שרכזת אותנו אחרי פעולת "סבוי" ואמרת במבט קשוח: "אם אתם טסים ורואים פתאום את ג'ורג' חבש יושב במטוס, אל תגעו בו! הוא שלי". שנאת את המחבלים בגלל ההרג הבלתי מבוקר שהם מבצעים.
אבל מתחת לדייב הקשוח היה דייב אחר, אוהב, אדם מאין כמוהו. דייב שרץ חמש פעמים למרפאה עם חניך שנשרט באצבעו, דייב שמדבר על בני ביתו באהבה ("תפסנו" אותך בהצגת "אימא קוראז'" בקאמרי, מסתכל על אשתך ונהנה בהנאתה למרות שמפאת קשיי שפה, קשתה לך הנאתך שלך).לקח לנו זמן להבין עד כמה אתה אוהב כל אחד מאיתנו. התענינת בעסקנו, במשפחות, נתת עצות כי הרי היית "כל יודע", הפכת את כולנו למשפחה אחת גדולה. אבל יותר מכל אהבת את הארץ, איזו אהבת מולדת, ממש מעוררת קנאה. כשחלית, לא יכולת להשלים עם העובדה שלא תוכל לחזור לשגרת יומך שכל כך אהבת. שכנעת את עצמך שאתה בריא לגמרי. כששכבת בטיפול נמרץ מחובר למכשירים, אחרי התקף לב קשה, אמרת לנו כשבאנו לבקרך: "All These Doctors , They Don't Know Anything הם חושבים אני חולה".
למדנו ממך רבות ולא רק לירות. לא כתבנו אשר כתבנו כדי להספידך. פשוט הרגשנו צורך לספק ולו רק קמצוץ, גם לאחרים. היטיב לבטא את הרגשת כולנו הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב שאמר: "כשאנשים כמו דייב אינם, זה נורא עצוב, אתם יודעים?"
וכולנו יודעים, ומבטיחים לזכור את שבועתך: Never Again.
 
Последнее редактирование:
Может, оттолкнуть пассажира слева, чтобы не попёр на линию огня и не заслонял обзор?
 
оттолкнуть пассажира в самолёте некуда. там плотно. опять же , а если пассажир справа?
какой-то непонятный сёрфинг....
 
интересно, что прародители системы "инстинктивной стрельбы", тоже стреляли с отставленной левой, неясно для чего.
единственное объяснение что я нашел в книге рекса аппельгейта - типа, для равновесия.
1607797170860.png
но это не выдерживает никакой критики.
так что ... карго-культ?
 
Назад
Сверху Снизу